1908 – 1979

בן בתיה ומנחם-מנדל
דב נולד בעיירה קורניץ שברוסיה הלבנה, למשפחה בת ארבעה ילדים, שלושה אחים ואחות.
בגיל צעיר, בהיותו בן 16 בלבד, בשנת 1925 – יום פתיחת האוניברסיטה העברית – עלה לארץ-ישראל.
הוא הצטרף לחבורת צעירים בפתח-תקווה שמטרתה, כיבוש העבודה בשביל הפועל העברי אצל איכרי פתח-תקווה. עבודתו הראשונה הייתה בייבוש הביצות במגדיאל, עבודה מפרכת וקשה ובעיקר תוך סכנת הידבקות במלריה ואכן עקב עקיצות היתושים הרבים לקה בהקדחת קשה, שנמשכה לסירוגין חודשים רבים ואף חזרה והופיעה גם בשנים שלאחר מכן.
עקב חוסר עבודה והתנכרות איכרי פתח-תקווה, השתתף בהפגנות רבות בדרישה לעבודה עברית, הפגנות אלה נתקלו במכות מצד שוטרים ערבים ואנגלים שאף פצעו את המפגינים. בהמשך השנים עבד בפרדסי פתח-תקווה ובפרדס גן-חיים. בגיל צעיר נשא לו לאישה את רחל ברנשטיין.
כאשר נודע לו על ''הארגון להתיישבות אינטנסיבית'' שנוסד בפתח-תקווה הצטרף לארגון, כי כל מאווייו היו להתיישב על אדמת הלאום ולהיפטר אחת לתמיד מהתלות במעבידים. רצונו היה להיות חקלאי העומד ברשות עצמו, דבר שהתגשם רק מספר שנים מאוחר יותר, כאשר בשנת 1933 עלו אותם חברי הארגון על הקרקע במושב צופית שהוא היה בין מייסדיו.
כמובן שבשנים הראשונות המשיכו ראשוני המתיישבים בצופית לעבוד בפרדסי הסביבה כדי לפרנס את המשפחה ולהקים את המשק החקלאי במושב. במאמצים רבים ועבודה קשה יום יומית הצליח להקים את המשק החקלאי ובו פרדס, רפת, לול וגידולים חקלאיים.
בשנת 1979 נפטר לאחר מחלה וניטמן בבית העלמין בצופית.