1906 – 1996

בת רות ואליעזר פרידל
לוטי שפירא (פרידלר) נולדה בהורודנקה שבגליציה ( 1906 – 1996).
היא גדלה כבת למשפחת סוחרים אמידה. במלה''ע הראשונה גורשו רוב היהודים מעירם לאוסטריה ושהו בוינה כ- 4 שנים. כשחזרו לעירם הרחיבה את השכלתה בעזרת מורים פרטיים ולמדה גרמנית, יוונית, לטינית, עברית ונגינה בכינור. המורה שלה לעברית היה יצחק שפירא בן ה- 15.
כשאבינו יצחק עלה ארצה היה ברור שאמנו תסע אחריו, וכך עשתה ב- 1928. סמוך לבואה התחתנו. בפ''ת נולדה בתם הבכורה רות, וב- 1932, כשנטעו את הפרדסים בצופית נסעה עם התינוקת מדי שבוע להשקות את העצים הצעירים שהיו מרוחקים מהבתים הנבנים במושב.
כשהתיישבו בביתם במושב נאלצה אמנו לצאת לעבודה בפרדסי הסביבה כדי להשלים את צרכי המשפחה. אח''כ עבדה בלול ובחצר והייתה עקרת בית נהדרת. במאורעות 36 נולד יורם ובסוף מלחה''ע השניה (45) נולדה הדסה.
מנהיגי מפא''י ניהלו ישיבות בביתנו בצופית ונהנו מארוחות נפלאות שהכינה להם.
אמנו פעלה רבות במסגרות המושב – החל מהשותפות ב''עזרה הדדית'', והמשך באירוח ילדים נזקקים מהעיר ששהו בביתנו כחודש בשנה. כן הייתה אחראית על ''עזרה ראשונה'' (בשעת סכנה), הייתה חברה בוועדות שונות וחברה קבועה בוועדת החינוך, ובהיעדר מורה מתאים לימדה בהתנדבות מלאכת יד בביה''ס. עזרה רבות לנזקקים במושב וברחבי הארץ ואף ''הפעילה'' את אבינו שיפתור בעיות לאנשים שפנו אליה.
הייתה אישה אוהבת ספר ורחבת אופקים. באהבתה למוסיקה לא ויתרה על שמיעת קונצרטים של הפילהרמונית בת''א ושבה הביתה באוטובוס (קרוב ל- 12 בלילה) ורצה ברגל מסיבוב כ''ס הביתה... גם שלושת ילדיה למדו במשך שנים נגינה בכינור ובפסנתר.
כל ילדיה המשיכו בלימודים גבוהים הודות לדחיפתה ולמאמציה ליצור הכנסות נוספות למימון הלימודים. רות הייתה למורה ומנהלת ביה''ס בצופית; יורם היה למהנדס וסמנכ''ל התעשייה האווירית; הדסה הייתה למורה בתיכון.
בשנות חייה האחרונות אושפזה במוסד סיעודי בגלל מחלתה.
על החתום: ילדיה וב''ב:
רות צמודי, יורם שפירא, הדסה אפרתי