מה שלא הורג מחשל
השנה 1977 זכורה כשנת המהפך והשנה בה מכבי תל אביב בכדורסל שמה אותנו במפה כשזכתה לראשונה בגביע אירופה עם מיקי-מוטי,אולסי לו סילבר וג'ים בוטראייט.
לי, ילד בכיתה ד' באותה שנה מזכירה דווקא את חיים נחמן ביאליק
בית הספר היסודי במושב היה בשיא תפארתו, עדיין עם כיתה אחת בכל שכבת גיל.
מחשבים וסמארטפונים עדיין לא היו בחלומות , ביל  גייטס היה בחור בן 20
במזכירות בית הספר היתה מכונת שכפול  (המדפסת של היום) בה שכפלו הדפסות.
הכיתות היו ללא מזגנים , אם כי ייאמר שבחורף התחממנו עם תנור נפט שהיה בנוי בכיתה,עליו גם הכנו טוסטים.
כאמור ,לא היו מזגנים בחום הכבד של הקיץ, שיעור בעברית (ספרות) בספר ''מקראות ישראל'' והנושא הוא שיר של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
אני שהייתי ידוע יותר כספורטאי מאשר תלמיד, החלטתי להעניק למשורר הלאומי מכשרוני האמנותי וציירתי לו ידיים וגוף בספר שלי.
מנחם בן שלום (מ.ב.ש) המחנך שהעמיד דורות של תלמידים מיום הקמת בית הספר הבחין בתזזיתיות שלי וקרא לי לשולחנו עם הספר.
כשנעמדתי מולו בעודו יושב, ראיתי את פניו מאדימים , או כמו שאומרים החבר'ה : ''עלה לו הפלאש לעיניים''.
מה שאני זוכר זה גב יד מתעופפת אליי ,מועכת לי את הפרצוף ,ובעקבות זה שפריץ של דם ניתז מהאף שלי.
אני זוכר את ההלם של כל הכיתה וכמובן של המפליק.
רצתי בוכה הביתה ,מרחק של דקה מבית הספר.
סיפרתי לאמי את מה שקרה, ציפיתי לשמוע תגובה ציונית הולמת.
במקום זה אמרה לי בפשטות: '' כנראה זה הגיע לך אם מנחם הפליק לך''
חזרתי למחרת  לבית הספר, מנחם התנצל והכל חזר על מקומו בשלום.
זה הזמן להודות לכל המורים הנפלאים שסללו והתוו לי את הדרך
מנחם מורי היקר, נוח על משכבך בשלום, לא רק שסלחתי לך אני מודה על הזכות שהיתה לי להיות תלמיד שלך.
והיי ,בזכותך אני יודע עד היום לעשות תרגילי כפל וחילוק