דודיק (דניאלי) ומוחמד בנו של אבו נימר
את הדברים הבאים אני כותב מתוך זכרונו של אליק (גינזבורג שגיא) בן ה-86 ינואר 2021 !
בשנים שאחרי המרד הערבי הגדול (36-39) המכונה ע''י היהודים ''המאורעות'' הסתובבו בצופית לעתים, רוכלים ערבים. רובם מכרו ירקות, אותם נשאו בארגזים  על גבי חמורים. הם הכריזו על מרכולתם בעברית מעורבת בערבית.
ביניהם היה אבו נימר. הוא הגיע מקלקיליה עם גמל שנשא חבילות חציר אותם מכר למושבניקים  שרצו בכך.
באחד הימים, בזמן החופשה הגדולה של קיץ 1947 נילווה אליו מוחמד בנו.   הופעת הגמל  והדרך בה היבריך (הוריד אותו על ברכיו) אבו נימר את הגמל ריתקה אותנו. 
היינו קבוצה בת 3-4 ילדים -נערים בני  12 שהתקבצה סביב הגמל הכורע.
אני לא זוכר מה הייתה הסיבה שבו נימר אמר לנו שבנו יכול לנצח כל אחד מאיתנו במאבק. לא הייתה אוירה של שנאה בין הנוכחים.
זאת הייתה הצעת תחרות בין נערים בני אותו הגיל.
מוחמד היה גבוה מכולנו אבל למיטב זכרוני בן גילינו.
דודיק התנדב לבצע את המאבק. תוך שניות ספרות הטיח את מוחמד לקרקע וניצח אותו.
אבו נימר, לתדהמה שלנו, נטל את הקורבץ' (מעין שוט) והכה את בנו שהפסיד במלחמה עם ילד יהודי.