הראיון עם זהבה בלווייס הלפרין התקיים ביום שני 10.8.2015 בביתה בכפר סירקין על ידי ליליק זקס ויהודית ברכה. 
וכך סיפרה זהבה:
לאה, אימי, שהייתה בהריון הספיקה להעביר חפצים למושב וחזרה ללדת אותי ב25.9.1933.
בחג העשור הגיעו אנשים חשובים מההתיישבות ואנחנו (ילדי המושב שנולדו ב1933) הושבנו בשורה הראשונה.
סימה אחותי היתה בת 6, היא היתה הגדולה, ואני זוכרת שסימה טיפלה בי. אני זוכרת שאמא אמרה '' סימה, טפלי בזהבה, לי אין זמן וכח''. אמאהיתה מטופלת בארבעה ילדים היה קשה ומטורף לטפל בנו ובמשק.
ההורים גרו לפני צופית, בכפר סבא, ולפני כן בפתח תקוה. אבא ייבש ביצות בחדרה, עבר לתל אביב כשבנו אותה הוא היה מסוללי הכבישים. עלה לארץ ב 1921. (בספר צופית עמ' 211 קופל בלוויס – בזכות אהבת האדמה).
הוא אף קנה מגרש ברחוב דיזנגוף אבל מכיוון שהוא בא להיות חקלאי, חיפש מקום שבו יוכל לעסוק בחקלאות. כאשר שמע שיש בכפר סבא מושבה חקלאית, קנה מגרש בכפר סבא והורי עברו עם סימה לשם.
אבא היה חרוץ והיתה לו בחצר גינה. הם גרים בצריף ובינתיים עסק בבנית בלוקים בחצר כדי לבנות בית.
יום אחד, הגיע הרצפלד לכפר סבא, בדרך לאספה בצופית כדי להיפגש עם אנשי צופית, כשראה את הגינה הפורחת אמר: אתה חייב להתיישב בצופית. אבל בצופית לא רצו אותנו להתיישבות כי היו להורי ילדים. הרצפלד אמר , כך סיפרו הורי, שאם לא יתנו להורי חלקה בצופית, הוא לא מקים את המקום. כך הגענו לצופית בזכות הרצפלד.
הזיכרון הכי יפה שלי הוא משחקי המחבואים בין שדות התירס. התירס גודל בחצרות הבתים. היינו מגלים אחד את השני על ידי הרחקת גבעולי התירס. מכאן יובן כי גידלנו ירקות בחצרות. אני זוכרת את קולות הגדיים שהגיעו לשחיטה אצל רבינוביץ וגם את הגעלת הכלים לפסח. (אביגדור רבינוביץ ''השוחט'' גר בשכנות לחצר שלנו, מול מועדון בית העם).
בכניסה למושב היה קיוסק ונהגנו לאסוף את הפקקים ושיחקנו אתם דמקה ועוד משחקים.
היה אחד בשם קייזר שהיה אגרונום והוא גר ב''עוגן'', בגבול גן חיים (קרוב ללירמן). היה לו בן מבוגר שאבא שלו שלח אותו לחו''ל ובהמשך כל המשפחה ירדה לחו''ל. היו שמועות שהם היו מרגלים. היתה להם גם בת בשם חנה שהיתה במחזור של משה מונדלק ז''ל. היה לי מזל שהבנתי אידיש, ואני זוכרת שחנה קייזר הגיעה לביקור בארץ והיו דיבורים שיש להתרחק ממנה. אחר כך היתה שמועה שהמשפחה נרצחה על ידי הקומוניסטים, למרות שלדעת הציבור בצופית הם דווקא היו קומוניסטים.
עם סיום בית הספר היסודי, עברתי לתיכון כצנלסון. היה נוהג שהמושב עוזר במימון הלימודים של השנתיים הראשונות בתיכון - חמישית ושישית.
בעיקרון יצאו רבים בגילאי 14, 15  ללמוד במסגרות מקצועיות.
סימה נשלחה לירושלים בגיל 14 לבית ספר חוות הנוער הציוני לבנות בניהול של רחל ינאית בן צבי. בתלפיות רמת רחל, למדה  שנתיים.
מנשקה נרשם לבן שמן ובעקבות זה סימה התקבלה לעבוד שם ולטפל בגיל הרך. היא עבדה בבן שמן וכך הכירה את שייקה.
אהובה למדה בתיכון כצנלסון ואחר כך יצאה לעבוד כי לא היה כסף להמשך הלימודים. כשלמדנו בבית הספר היסודי היינו מקבלים חופש כדי לעזור במשקים החקלאים, ב''גיוסים'': לדוגמה, לזרוע תפוחי אדמה היה צורך בידיים עובדות אז היו מודיעים לביה''ס כי יש לשחרר תלמידים לעבודה. כנ''ל היה בהוצאת תפוחי אדמה, בוטנים וכד'.
כשהיינו בגיל תיכון רצינו פטיפון לנוער שיהיה במועדון. הלכנו לעבוד ב''חרות'' אצל רוסק, יום גיוס בשבת בגיוס פרי הדר.
פעילות נוער היתה פעילות וולונטרית של בוגרים מהמושב עצמו לגיל הצעיר. היינו שייכים לנוער העובד. לכל קבוצת גיל היתה שריקה.
משחקי ילדים: היינו ממציאים. לדוגמה, היה משחק עם אולרים, מציירים עיגול, מנסים לקלוע בתוך העיגול. 
הבריכה – היו מתגנבים לבריכות ההשקיה להתרחץ. סידרו חבל שנקשר לסולם ובקצה השני קשקו לזיז או משהו אחר וכל הילדים שלא ידעו לשחות, נעזרו בו. כשהחול היה חם, פיזרו עלים על מנת לדרוך עליהם. זוכרת שאליק ומנשקה הלכו עם גינזבורג לבאר ולבריכה ואני רדפתי אחריהם בלי שהרגישו. באמצע הדרך הבחינו בי אבל לא רצו להחזיר אותי ולא רצו לתת לי ללכת לבד  אז צרפו אותי אליהם. לא ידעתי לשחות והם אמרו לי: תעלי בסולם ותחזיקי בסולם מהצד הפנימי. אחרי כמה זמן נמאס להם להשגיח עלי ואמרו לי: תשחי. אני זוכרת שמתוך המים שמעתי את גינזבורג צועק: השתגעתם, תוציאו אותה.
עוד הווי: בשטח שהיום גרים משתכני צופית, מדרום לשדרות ראובן, גידלו אבטיחים. ליינס היה בעל השטח וקנטור גידל שם אבטיחים. כשהיה חם הילדים הגדולים ''סחבו'' אבטיחים כשהשומר נמנם. רצינו אבטיחים וזאת היתה הדרך לפלח אבטיחים.
למעט משפחות במושב, היו קרובי משפחה מחוץ למושב. מתנות לא היינו מקבלים והיינו בעצמנו יוצרים משחקים. אפילו דוק עשינו מענפים דקים של שדרה. מורידים את העלים, צובעים בצבעי מים, והרי לכם משחק דוק.
כשההורים לא היו בבית היינו נכנסים עם חברים ללול ועושים תחרות מי שותה יותר ביצים. לא היו פחי אשפה וקרוב לודאי שהקליפות היו על הארץ וההורים ראו.
קניתי אופניים ממכירת תאנים שקטפנו בשדרת התאנים (ב''כרם'') בדרך לקלמניה. מנשקה מכר בכפר סבא ובכסף קנו אופניים. למדו אתנו ילדים מישובי הסביבה למשל צביקה דורי ואחותו מתל אשר. היו קשרים טובים עם ילדי הסביבה.
מה אומרת לך צופית היום? מקום חם בלב. שנים רבות כשנסעתי לצופית,  הייתי אומרת, אני נוסעת הביתה, למרות שגרתי כבר בכפר סירקין. אהבתי את צופית, היה לי טוב. לא מתעלמת מקשיים, מבעיות, יש מאזנים והכל נוטה לחברות, לאחריות ולטוב. כמו בשיר ''מקום בו נולדתי...''
ההורים ואנחנו היינו תמימים, פטריוטים, ואמרו גם בקול: ''פעם ראשונה אחרי אלפיים שנים...''
זהו מקום אהוב עם הקשיים, הבעיות והעניינים.