1947 – 1998

בת חיים ורבקה בקי
שני צדדים היו לה לשבקה – מצד אחד רצינות תהומית שהיא תוצר של מוח אנליטי המחשב כול הזמן, ומצד שני אנושיות רבה המתפרצת מתוכה בצחוק סוחף שהוא סימפטום למי שמעריך הנאה בחייו ויודע ליהנות.
שבקה הייתה בת שנה כאשר פרצה מלחמת העצמאות. באחד מלילות הירי שידעה חולון, חדר קליע אל ביתה, דרך החלון לכיוון מיטתה. יד נעלמה הסיטה אותו סנטימטרים ספורים - וכך קיבלה שבקה אורכה לשנים טובות ומאושרות שנקטעו...
כבר מגיל צעיר הצטיינה שבקה בלימודים - בבית הספר העממי ובמגמה הריאלית בתיכון. אבל יחד עם זה, שבקה לא ויתרה על שעורי הבלט, נגינה בפסנתר, והשתתפות בלהקת ריקודי עם של עירית חולון. אך טבעי הוא שבשנת 1969 החליטה לנסוע לארה''ב ללמודים גבוהים. שבקה גמרה בהצטיינות תואר ראשון במתמטיקה (בפילדלפיה) ושנתיים לאחר מכן – סיימה בהצטיינות תואר שני במדעי המחשב (במינסוטה).
בכול שנותיה הייתה שבקה אהודה, אהובה ומקובלת מאד מבחינה חברתית... במיוחד אצל הבנים. בתיכון הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ולקחה על עצמה תפקידים מרכזיים. היא נבחרה להדריך קבוצה גדולה ומורכבת של חניכים שהיו צעירים ממנה בשנתיים בלבד. בצבא הצטרפה לגרעין נח''ל שיועד להגשים בקיבוץ אדמית. שבקה התחתנה בקיבוץ וחשבה להקים בו בית. אולם חלום הקיבוץ התנפץ די מהר לנוכח המציאות הקשה של קיבוץ קטן עם בעיות מרובות.
בארה''ב נולדו הבנות - עירית (1974) וענת (1978). השהייה בארה''ב התארכה קצת יותר מהמתוכנן ואחרי 17 שנה בנכר שבקה לחצה לחזור לארץ, למשפחה ולחברים.
ב 1988 נקנתה הנחלה במושב צופית. שיפוץ הבית התנהל במהירות ובדצמבר 1989 עברה המשפחה לגור במושב. שבקה עסקה בייעוץ ארגוני ולאחר מכן בפרויקטי יזמות בנושאי נדל''ן. היא הייתה פעילה מאד במאמצים הראשונים להקמת שכון בנים בצופית.
בתחילת 1997 התגלתה אצל שבקה המחלה הארורה. במשך שנה וחצי עברה שבקה סדרות של ניתוחים, הקרנות וטיפולים כימיים. גבורתה, אומץ רוחה והתנהגותה בזמן המחלה הייתה לשם דבר. כל מי ששהה במחיצתה - המשפחה, החברים, הרופאים והאחיות - ציינו בהתפעלות את יכולתה לעבור את נתיב הייסורים בלי לאבד תקווה, בלי לאבד צלם אנוש.
אנו נזכור את שבקה כפי שהייתה - חכמה, ישרה, צחקנית, אוהבת, ואמיצה.