1937 – 1991

בת שרה ומשה כהן
שולמית נולדה במושב צופית ב- 1.4.1937 ונפטרה ב - 10.6.1991. היא הייתה בת בכורה לשרה ולמשה כהן. כבר בילדותה בלטה ביכולת היצירתית שלה, בדעתנותה, בחריצותה ובעצמאותה. בגיל 17 בחרה ללמוד בבית ספר לאחיות מוסמכות ע''ש בלינסון בפתח- תקווה ובמקצוע זה עבדה כל חייה.
בשנת 1958 נישאה לאדיר והצטרפה אליו לקיבוץ מעיין ברוך. מאוחר יותר עזבו את הקיבוץ והצטרפו כחברים במושב צופית (1965). לשולמית ואדיר נולדו שלושה ילדים: יריב (1959), שרון (1964) ויורם (1966).

שולמית ראתה במקצוע האחות יעוד ושליחות. כבר בגיל צעיר יחסית הצטיינה בעבודתה וקודמה לתפקידים אחראיים שדרשו תושייה ופיתוח מומחיות חדשה. היא הייתה בצוות שהקים ופיתח מחלקות חדשות בבית חולים ''מאיר''. היא פתחה את המחלקה הכירורגית וניהלה אותה כאחות אחראית במשך שנים. בהמשך נתבקשה להקים מן היסוד את יחידת הצינטורים. במרץ, ביסודיות וביעילות האופייניים לה הקימה שולמית את אחת מהיחידות המעולות והראשוניות בישראל והיא שימשה כמקור להדרכה ולאימוץ שיטות עבודה לצוותים מכל הארץ.

שולמית הייתה ברוכת כשרונות, רחבת אופקים וניחנה בתפישה מהירה ובסקרנות ללמידה חדשה. בצד ההתעמקות וההתלהבות שגילתה בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה היא סיימה תואר בסיעוד באוניברסיטת תל אביב והרחיבה אופקיה בחידושי הגנטיקה, כלכלת בריאות וספרות. היא היטיבה לצייר, הפליאה בעבודות רקמה והצטיינה בטעם משובח. שולמית ואדיר הרבו לטייל בארץ והרחיקו במסעותיהם בחו''ל. שולמית נהנתה ונענתה לאתגרים שונים וחדשים.

שולמית בלטה ביושרה, בהגינותה, במסירותה ובמוסריותה הגבוהים. היא הייתה פעלתנית ורבת תושייה, בשקט האופייני לה ובצניעות המיוחדת, נרתמה תמיד לעזור ולסייע, לסעוד ולרפא קרוב וגם רחוק. ביתה היה חם ופתוח, בחוסנה וברגישותה - שימשה משענת איתנה לכל בני המשפחה.
שולמית הייתה עמוד התווך של כולנו בכל עת ובכל מצב וכך תיחקק בזיכרוננו. היא נפטרה בגיל 54 והותירה אחריה חלל גדול, אהבה וגעגועים.