י. לנדא, ראש מועצה אזורית השרון התיכון, דצמבר 1933 / עמ' 133 - 134

חג גדול לצופית ולסביבה במלאות שלושים שנה להווסדה. ימים של התרוננות והתעצמות הכוח הם, ימים של השראה ורון. המושב ילבש חג, הכל יאמר שירה ויהיו הימים למשב רוח מרענן לראשוניו, מגשימיו ובוניו, ביטוי עמוק של רגשי תודה ימצא פורקן בשלל המעשים.
הרגשה של התרוממות הנפש תעטופך בעברך ברחובותיו ובשדרותיו המוריקים, כולל ההרחבה, כי ידעת שרב הוא מאזן ההישגים ורבה המלאכה שנעשתה - עבודת נמלים שהגיעה לפעמים, עד כדי מסירת נפש. נצמד אתה לפינת החמד - השדרות המצלות. רב בהן החן, מרהיב עין, ולא רק מתוך התרפקות נוסטלגית. תאמר האמת - המסכת שובצה בעבודה אפורה יום-יומית, בשאיפה עזה ויוקדת להקמת כפר עברי - ומבט לאחר יוכיח זאת.
לא בנס הוקם ולא טס של כסף הוגש לבוניו. אלא עלילה היא שנרקמה תוך יזע ודמע וזקיפות קומה, כשלפיד האמונה בערכים תנועתיים מאיר מאוויים וכיסופים, ועתה - לא היבהוב של אורות קלושים כי אם אלומות אור.
זכרתי את המקום בטרם ההתנחלות - שממה, דרדר, קוץ, וחילפה.
היקום פה ישוב? היפריחו את השממה? לרבים נדמה הדבר כחזון לימות המשיח...וייזכר וייאמר: התנאים לא פינקו אותם ולא אחת העיבו עננים שחורים שמיהם. והשנים רצופות מאבקים ועמידה מול ערבים חורשי מזימות. חברי המושב, כולם כרובם, החברות והחברים, כחברי הגנה נאמנים, עוברים קורסים ואימונים מתמירים. בית העם נמסר לנוטרות ובו שוכן משמר נע של הנוטרים בסביבה, סליקי נשק רבים, של המקום והסביבה, מוסתרים בכפר, הלילות נתונים לשמירה והימים לעבודה ולא בדרך מליצה. וכן מאבקים נגד שלטון המנדט שהצר צעדי הישוב העברי בארץ לא פסחו גם על צופית.
ללא נסיון ובלי תכנון עלו ראשונים, ובתוך העשייה, בדביקות והתמדה חושלו.
דורנו עמד בסימן מאבקים ומבחנים עליונים ויכול להם. דור של התנדבות והקרבה, דור של עמידה בשער, עשוי ללא חת מול צר ומתנכל; דור של משימות, שגם עתה לא תמו אתגריו, דור אשר לנגד עיניו תחיית העם והקמת מולדתו והגשמת חזון, שלמענו מוכנים לכל הקרבה ולכל התענות - וצופית בתוך מעגלי המעגלים, בתוך העשייה ולא בשולי נתיבות...
סוד כוחה של צופית, שידעה מיום התנחלותה לשמור בנאמנות על ערכי התנועה ולהשתבץ בדבקות בתוך שורות ההתנדבות החלוצית, שהיתה לה כאבן מסילה.
המיית שמחה עולה מצופית ורשאית היא להתפאר במעשי ידיה, כי מעולם לא קיפלה את הדגל וקיומה היא תשובה ניצחת למלעיגים.
שלושים שנות מסכת שוקקת חיים של צופית, כתובות הן על דפים מרתקים של מעש ועמל. עתה שוקקת היא חיים, ודור ממשיכים, שאינו מבייש את הראשונים, ממשיך במסילתם.
גם היום, בעת שרוח זלעפות נושבת לעבר התנועה ההתיישבותית, שליחותה ויעודה; בעת שהאורבניזציה חודרת גם לתחומינו, מוסיפה צופית לעמוד על המשמר וצופה לקראת הבאות כשבאמתחתה חדוות יצירה ומאזן רב פעלים. עוד לא תמו האתגרים, וצופית נאמנה לדרכה להתמודד אתם.