נכתב ע''י אליק גינזבורג שגיא

אפרים היה המבוגר בין ילדי צופית. בתקופה ששהה בצופית הוא היה גם מנהיגם. הוא היה שכני ומגיני. אף אחד לא העיז ל''געת'' בי, כולל אחיו הפראי- מנחם.
בהיותו נער בנה על גבול החצרות שלנו, בחלקן התחתון, שובך יונים.
זה היה מבצע הנדסי די מסובך. גודל השובך היה בערך מטר מעוקב. היו מותקנים בו תאי קינון. כמו כן היתה לו דלת כניסה ובה היו שני פתחי כניסה קטנים ליונים. השובך היה מותקן על עמוד עץ שנישא כשני מטר מעל הקרקע, דבר שמנע מחתולים ושאר מחבלים לפגוע ביונים ובגוזלים. יש להדגיש שהתקנת השובך נעשתה ע''י נער שנעזר בהרמתו בכמה חברים-ילדים.
כשאפרים עזב את צופית, בהיותו עדין נער, להכשרה/לקיבוץ. טיפלה ביונים אימו.

אפרים נהרג במלחמת השחרור, בהגנת על קיבוץ נירים כנגד הצבא המצרי.
ברבות הימים היה שובך יונים מטרד רציני להורי. היונים התרבו ונהגו כפי שיונים נוהגות.
הורי רצו לסלק את המטרד, אבל השובך היה כעין אנדרטה לאפרים.
הוא הורד הן משום שהחל להתפרק והן משום שאימו עזבה את המושב (אביו עזב לפני כן).