אמא דבורה, בת דובה ודוד קליינמן נולדה בעיירה בשם רמברטוב בפולין, אחות לשאול קליינמן.
שנות ילדותה ונערותה עברו עליה בעיירה רדזין ובהיותה בת 17 חזרה עם אמה לרמברטוב. לאחר סיום לימודיה התיכוניים עברה לוורשה ללמוד בבי''ס למסחר. בשנת 1929 עלתה לארץ בעקבות אחיה שאול, וזאת ע''פ דרישת ידיד נעורים. עם הגיעה לארץ ישראל הצטרפה לחבורת הפועלות בפתח-תקווה ושם פגשה את אבא. בשנת 1931 נשאו, עברו לגור בכפר-סבא ומשם עלו להתיישבות במושב צופית 1933.
אמא נהלה את משק הבית וגם את המשק החקלאי כי אבא היה ''עובד חוץ''. החינוך והתרבות שהיו ערך חשוב בעיניה הביא אותה לפעילות אינטנסיבית ומעמיקה בכל הקשור לנעשה בתחומים אלה במושב והייה חברה קבועה בוועדות החינוך התרבות והנוער במושב. היא הייתה אשת ספר, הרבתה לקרוא.
אמא הייתה דמות דומיננטית, מעורבת, מכוונת ומנהיגה את בני הבית כמעט בכל תחום, ואותנו הילדים בעיקר בנושאי לימודים, השכלה וחברה. הייתה עמוד התווך והגזע עליו נבנתה ונשענה כל משפחתנו.
הכנסת אורחים בכלל, ובית פתוח לחברים שלנו, היו ממאפייני אישיותה. עם הגעת פליטי השואה לארץ שימש ביתנו כתחנת הקליטה הראשונה לניצולי השואה ממשפחתינו עד שמצאו את מקומם והסתדרו בעבודה ובמגורים.
עם פטירתה נוצר שבר עמוק אצל אבא, הוא חיסל את משק החי בטוענה כי ''הוא היה של אמא'', תקופה קצרה לאחר מותה פרש מעבודתו בסולל בונה התכנס בתוכו, איבד כל עניין באנשים ובחיים סביבו, למעט משפחתו הקרובה ונכדיו.
אמא הספיקה וזכתה להכיר את נכדתה הבכורה, אולם לא הספיקה להנות ממנה כסבתא וכן לא זכתה לחוות את נשואי ביתה יהודית.
לנו, ילדיה, שמורה לעד דמותה כאמא חמה, אוהבת, מסורה, מגינה, מחנכת ודואגת ללא גבול.
יהי זכרה ברוך.
ילדיה יהודית ודודי.