1903 - 1998

בת פסיה ושלמה חיימוביץ
נולדה במוגלניצה שבפולין, בת למשפחה ענפה ומכובדת במסורת יהודית ומסחר, אביה היה יד ימינו של ''פריץ'' ואיש כספים, בניהול חווה ענקית וטחנות קמח.
עלתה לארץ בשנת 1924, עם חברים לתנועה חלוצית, אל משפחת הדוד בתל-אביב, איש אמיד ושומר מצוות, שעסק בבניית בתים בעיר ורכישת קרקעות ברמת-גן ובני-ברק. לצערם, עזבה את המשפחה, להגשים את חלומה- חלוצה בארץ-ישראל. ברבות הימים הכירה את אבי ונישאו בחוסר כל.
בשנת 1927 נולדה הבת הבכורה, סימה. מתל- אביב עוברת המשפחה לכפר- סבא, שם רכשו ההורים בית ומגרש (היום ליד קולנוע עמל). בשנת 1933 עולים ההורים להתיישבות לצופית יחד עם ילדיהם: סימה הבכורה, אהובה ילידת 1930 והבן מנשה יליד 1932. שורות בתים לבנים מגודרים בתיל ומסביב שממה, חול, קוצים חושך ושועלים מייללים בחוץ ומפחידים. למחרת נסעה אימא וילדה לנו אחות נוספת- זהבה.
משפחה בת 6 נפשות מתחילה מאפס, רק דבקות במטרה ועקשנות יכלו לכל התלאות. בלא תחבורה מסודרת, מצרכי מזון וחשמל, התלכדו כולם לעזרה הדדית. יחד מפתחים ההורים את המשק: תרנגולות, ברבורים עם שיירת אפרוחים ושני אווזים אימתניים שומרים על החבורה, פרות, עצי פרי הדר וירקות. ואנו הילדים בבית הספר ובגן מושיטים יד לעזרה. ואימא דואגת לבית לחצר וגם לתרבות ומארגנת כרטיסים להצגות, והבית פתוח לכל לחברים ובני משפחה, ועם כל הקושי לא חסר דבר והצניעות והסתפקות במועט נר לרגלינו...
גדלנו, בגרנו הבאנו נכדים, חלק מהילדים יצאו לדרכם למקומות אחרים, אך הבית החם והאהבה תמיד הפגישו אותנו יחד בבית ההורים.
והגיע השכול-הפרידה ונשארה ההוקרה, התודה לבני הדור שלצדם גדלנו ולנו הנחילו את אהבת האדם והאדמה.
אימא היקרה, את בלבנו לעד. יהי זכרך ברוך.
הבת סימה כהן